אוטיאן
אוטיאן "...ההתעללות ביהודים הגיעה ל"שיא" חדש ביום השלישי לפלישת הגרמנים. לפנות ערב באו הליטאים אל חצר בית-הכנסת (שולהויף), פרצו אל המקומות הקדושים, השתוללו בהם והחלו זורקים החוצה את הספרים וספרי-התורה. באותה שעה הבהילו את הרב צבי-יעקב בליימן, רבה של העיר אורן, ואילצו אותו לשיר ולרקוד כשספר-התורה בידו. אח"כ הדליקו בחצר את כל הספרים, ולאור "המדורה" גזזו את זקנו של הרב, ירו בו ופצעוהו קשה. כעבור זמן מה נרצח ביחד עם יתר יהודי אוטיאן..."
אושפול
אושפול "...מחריד במיוחד היה מותו של הרב הצעיר ר' לייב קאמרז, בנו של הרב הזקן ר' אהרון-נפתלי קאמרז. הרוצח צ'אפוניס אנס את בתו לעיניו, ואח"כ אסר את ר' לייב וכלאו בבית המעצר. ימים אחדים הוחזק ללא אוכל ושתיה ואז הובילוהו צ'אפוניס ומרעיו בדרך לאוטיאן וציוו עליו לחפור קבר לעצמו. ר' לייב קאמרז קפץ על צ'אפוניס, אחז בגרגרתו והחל לחנקו. חברו לרצח, ירה בר' לייב והרגו. ימים רבים שכב צ'אפוניס בבית-החולים ונאבק על חייו. את הרב הזקן ר' אהרון-נפתלי קאמרז, המשותק, רצחו באכזריות ביחד עם כולם.
אליטה
"...למקום הרצח הגיע איוואשקאוסקאס, לשעבר מאיור במטרה הכללי הליטאי, שגילה יזמה אישית. הוא ביקש שימצאו רב יהודי, אותו הוא רוצה להמית במו ידיו. הביאו את הרב. לא היה בכוחו ללכת, ולכן סחבוהו ואגב כך היכוהו. הם השליכו את הרב לבור והפכוהו עם הפנים למעלה, כי איוואשקאוסקאס רצה לירות בעינו... הוא ירה מאקדוחו שלוש פעמים...
אניקשט
"...השאר הועסקו (לפני הרצח) ב"אימוני ספורט" משונים, שהיו מכוונים לעייף את האנשים ולהחלישם עד כלות כוחם וכן להתעלל בהם עד דכא. בין "המתעמלים" היה גם רבה של אניקשט, הרב ר' קלמן קדישביץ, יהודי גדול ומפורסם שכונה "הצדיק מלוטובה". בטלית ובתפילין הוצא לפנות בוקר עם הקבוצה הראשונה להורג ובקדושה ובטהרה התנהג עד רגעיו האחרונים..."
בוטרימנץ
"...הם קיבצו את היהודים בבית-המדרש וציוו עליהם לקרוע את ספרי-התורה ואת ספרי-הקודש, ולהעלותיהם באש בנפחיות שבעיירה. את הרב אברהם-משה ויטקינד, שהיה ציוני נלהב וגדול בתורה, מחבר הספר "תועפת ראם" בארבעה כרכים, אילצו לשבור את שמשות בית-המדרש. בלילה שבין ה- 21 ל- 22 באוגוסט הקיפו הליטאים את העיירה ועצרו 100 גברים ו- 15 נשים. בין העצורים היה גם רב העיר. פשטו את בגדיו, תלשו את זקנו וחבשו לראשו כובע הפוך. הם נקשרו זוגות-זוגות בחוטי-תיל והובלו לאליטה, שם נרצחו..."
בירז'
"מן היום הראשון החלו ההתעללויות ביהודים. הרב של בירז', ר' יהודה-לייב ברנשטיין, נרצח על "שהעז" להשתדל למען קהילתו. גם הצעיר, מוטל בדר, אשר ניסה להגן על הרב, נורה למוות. באכזריות רבה נרצח השוחט של העיר. הליטאים קשרו את זקנו לזנבו של סוס דוהר. הסוס סחב את השוחט דרך רחובות העיר עד שמת..."
גירטיגולה
ראשית דרכם של המתפרעים הליטאים היה בבית המדרש. הם הוציאו את ספרי התורה, פרשו את הגוילים בחוצות העיר, רמסו ורקדו עליהם ברגליהם. את הרב ר' חיים יצחק אוסובסקי, סחבו לרחוב והחלו להתעלל בו, תלשו את זקנו יחד עם עור הפנים וכאשר זה נמאס להם עזבוהו מוכה ושותת דם. את הרב רצחו הליטאים כעבור שבוע ימים ביחד עם יתר יהודי הקהילה לאחר שהחזיקום כל השבוע ללא מזון ומים...
וילקומיר
בוילקומיר אסרו הליטאים מיד עם בוא הגרמנים את רב העיר זוסמנוביץ ולאחר שעינו אותו קשות הביאו אותו (ביחד עם נכבדים אחרים) לפרבר העיר פיבוניה שם הכניסו אותם למתבן ושרפו אותם חיים...
ז'אגר
"...למחרת כניסתם של הגרמנים, ריכזו הליטאים בכיכר השוק מספר גברים יהודים ובראשם רב העיירה ר' ישראל ריף. הליטאים המזוינים נתנו בידיהם כלי-עבודה והוליכם לאחוזתו של הגראף גרישקין, שם העסיקום בניקוי הרפתות והאורוות. לפנות ערב החזירום לכיכר השוק וארגנו "הצגה" לקהל הליטאי הנלהב. כל יהודי נצטווה להניח את כלי-העבודה ולכרוע ברך לפניהם. הליטאים עברו לפני הכורעים ובדקו את הכלים. מי שכליו לא היו מסודרים קיבל מכות
לבסוף הוציאו את הרב הזקן, הרב ריף, שהיה איש גבה-קומה וזיווגו אותו עם יהודי נמוך-קומה במיוחד. שניהם רתמו בעגלה ואילצום לסחבה דרך חוצות העיר. הקהל הליטאי מחה כפים ונהנה מן ה"הצגה". מדי יום הוציאו יהודים לעבודה. נוהג קבעו להם הרוצחים: היו מעמידים את הרב ריף לפני קבוצת היוצאים לעבודה וכל אחד צריך היה לעבור ולירוק בפניו. נבלע הרוק בפי רבים מהיהודים ולא יכלו לפגוע ברב. היו ששילמו על כך בחייהם. פקד הרב רייף על בני עדתו, שכל מי שיוצא לעבודה חייב לירוק בפניו..."
טאווריג
...בימים הראשונים תפסו ליטאים מזוינים את הרב ר' לוי שפיץ. הם דרשו ממנו שימסור להם את רשימת הקומוניסטים היהודים בעיר. מאחר והוא טען כי אינו יודע מי היו קומוניסטים, ציוו עליו לרוץ. הם ירו בו מאחוריו ופצעוהו. פצוע פנה ונכנס לבית – אך הרוצחים נכנסו אחריו, גזזו זקנו, התעללו בו ורצחוהו נפש...
טלז'
"...כ-חמישה ימים לאחר הפלישה, היה "יום השישי האיום". יהודי העיר נצטוו להתרכז בכיכר השוק. הם סודרו בשורות של חמישה אנשים והובלו לאגם. בראש התהלוכה הובלו הרב ר' אברהם-יצחק בלוך, ראשי הישיבה ונכבדי העיר. אחריהם הלכו כל שאר האנשים, כשחלק ממלמל פרקי תהילים והרב ממרר בבכי. מסביב הלכו הליטאים, שיישרו את השורות והאיצו במפגרים במכות מגבלים וקתות הרובים. הם הובלו לקרבת האגם, שם הוכנסו לצריפים בתנאים איומים, כאשר מדי יום ביומו הם עוברים עינויים והתעללויות.
ב- 15.7.41, לפנות בוקר, פרצו הליטאים לתוך הצריף שם שוכנו הרבנים וראשי הישיבות בצעקות: "כל הרבנים ופרחי הרבנים לעבודה". כולם ידעו מה מצפה להם. אך, טוב היה להם המוות מהסבל שהליטאים הסבו להם. כולם יצאו מסודרים, מוכנים למוות הגואל. שנים-שנים הובלו לקבר. היה עליהם להתפשט ולעמוד על קרש שהיה מונח לרוחב כל קבר. כך נורו. את הרב הובילו ליער ולאחר עינויים רבים הביאו אותו לבור ורצחוהו..."
יוסויין
"...השתוללותם של הליטאים המקומיים החלה עוד לפני כניסת הגרמנים. עם כניסת הגרמנים נעשו התקפות הליטאים יותר תכופות וגם אכזריותם הלכה וגברה מיום ליום. היו ממציאים דרכי התעללות ביהודים. הם תפסו את השוחט והכניסוהו יחד עם אישתו לחדר מלא ליטאים. אילצוהו להוריד בגדיו ולהישאר רק בתחתוניו. אז גזזו את זקנו ואת פאותיו וציוו עליו לרקוד את מחול ה"קאזאצ'וק". רק האומלל כשכל הסובבים אותו מוחאים כפים ומפליאים מכותיהם, עד שאזלו כוחותיו ונפל. אחוזת-אימה התנפלה אישתו באגרופים קמוצים על הרוצחים. ביריות אקדח נרצחו.
לא הסתפקו הרוצחים ותפסו גם את רבה של יוסוואין, ר' אברהם-דוב טרנא, וסחבוהו לתוך אותו חדר. גם לו גזזו זקן ופיאות, גם הרביצו בו מכות. אותו לא רצחו אותו יום אלא ביחד עם כל העדה בחודש אוגוסט, אותה שנה..."
לוקניק
את רבה של העיירה, ר"שלמה-אפרים קרביצקי הוציאו הליטאים ליער, שם עינוהו קשות, גזזו לו חצי מזקנו והריצוהו בנשיאת מים בעלמא. כעבור מספר ימים הוציאו אותו הליטאים לאוסם שם החזיקו אותו ללא אוכל ומים ולאחר עינויים קשים כולל תרגילי "התעמלות" שהרוצחים המציאו הובילו אותו ביחד עם כל העדה העמידו אותם ליד בורות שהיו מוכנים מראש וירו בהם. חלק נקברו חיים...
לזדיי
"...יום אחד הוציאו החוצה את רב העיירה, ר' יעקב-אריה הכהן גרשטיין, והחלו מכים אותו בשוט רכיבה. גם את בני משפחתו של הרב היכו על שיצאו לראות בנעשה לאביהם. אחרי-כן העלו את הרב על מכונית-משא והסיעוהו. היהודים חרדו לגורל רבם, ורצו אל הכומר לבקש את עזרתו. אולם הוא התחמק. התברר, שלקחו את הרב מחוץ לעיר והעסיקו אותו בנשיאות שקי-מלט במשך כל היום ובערב. אילצו אותו לחזור הביתה ברגל, ב- 3.11.41, הוצא הרב, ביחד עם בני משפחתו ויתר בני העדה, עירומים כביום היוולדם, והובילום לברות שהוכנו מראש, שם נרצחו באכזריות.
מריאמפול
"...לאחר ימים רבים של התעללויות והעסקת רבה של העיר, ר' אברהם-זאב הלר, בניקוי רחובות העיר, ריכזו הליטאים את כל היהודים במרכז השוק "הלה". שם הוציאו את הרב, את החזן לנסקי ועוד יהודים מכובדים בעלי זקן, קשרו אותם בחבלים לסוסים וגררו אותם על הכביש עד זוב דם. היהודים הבינו, שזו דרכם האחרונה ושיש להתכונן לסוף המר. השוחט, ר' חיים-וולוול קונויסר אמר "אל מלא רחמים" ורב הלר קידש את כולם ב"שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד".
"...לאחר ימים רבים של התעללויות והעסקת רבה של העיר, ר' אברהם-זאב הלר, בניקוי רחובות העיר, ריכזו הליטאים את כל היהודים במרכז השוק "הלה". שם הוציאו את הרב, את החזן לנסקי ועוד יהודים מכובדים בעלי זקן, קשרו אותם בחבלים לסוסים וגררו אותם על הכביש עד זוב דם. היהודים הבינו, שזו דרכם האחרונה ושיש להתכונן לסוף המר. השוחט, ר' חיים-וולוול קונויסר אמר "אל מלא רחמים" ורב הלר קידש את כולם ב"שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד".
סיאד
"...הרצח נמשך ומספר הקרבנות הלך ועלה. יום אחד תפסו את רב העיירה, ר' מרדכי רבינוביץ. הרוצח הביא את קרבנו לבית-הקברות היהודי, ירה בו אך לא המיתו. הרוצח השאיר את הרב הפצוע להתפתל כל הלילה בייסוריו ורק למחרת בבוקר בא וירה בו למוות..."
פומפיאן
"...ימים לאחר הפלישה הגרמנית, התארגנו הליטאים והחלו להוציא את היהודים לעבודות-כפיה, התעללו בהם ושדדו מכל הבא ליד. היהודים רוכזו בכמה בתים ובתוכם בביתו של רב העיירה, ר' מאיר-יצחק חייט, שם הוחזקו כולם בזוהמה וללא מזון. הליטאים התעללו בהם ללא הפסק. יום אחד עונה למוות בביתו הרב חייט. הרוצחים . הם הפילוהו על הרצפה, היכוהו ודרכו על בטנו עד שנשפכו מעיו. מוות איטי ואכזרי זה התרחש לעיני אישתו גיטל, בתו של הרב חיים הלוי כץ, ושלושת ילדיו הקטנים. לאחר הרצח הובלו יהודי העיירה ליער פיוסט ונרצחו באכזריות.
פופיליאן
"... כבר ביום הראשון לכיבוש ריכזו הליטאים את כל היהודים בכיכר-השוק ושדדו מהם את כספם ודברי הערך שהיה להם. עיסוקם המשעשע של הליטאים המזויינים היה תלישת שערות הזקנים. במיוחד עינו את רב העיר, ר' אברהם הכהן לוין; גזזו את זקנו ואילצו את היהודים לרקוד סביבו ולשיר. הרב נשא בשקט את סבלותיו וכל הזמן לחש תפילה. היהודים הועברו למחנה ליד העיירה.
מנהל המחנה הזמין חזיר, שחטו וציווה לבשלו. במנה הראשונה "כיבד" את הרב לוין וכמה יהודים אחרים. כאשר סירבו לאכול, השליך אותם למרתף מלא מים ואילץ אותם לאכול קערות מלאות מרק חזיר. כעבור כמה ימים, לאחר עינויים קשים במיוחד, מהם מתו מספר רב של יהודים, הובאו לבורות ונרצחו..."
ציטוביאן
"...מיד עם פלישת הגרמנים החלו הליטאים לפעול. הם שרפו את כל ספרי הקודש ואת ספרייתו של הרב, ר' אברהם-עזריאל מדין, והמשיכו את ההתעללויות האכזריות. את הרב עינו עינויים קשים עד שנפטר. אך, עדים מספרים שלפני מותו, בעת העינויים, קילל את הליטאים ואמר שאלוקים ינקום בהם את דם היהודים השפוך. הוא גם אמר, שלא יצליחו לרצוח את היהודים, ואלה אשר ישארו בחיים ידעו איך לנקום בהם.
הרבנית עם שלושת ילדיה הצליחו להגיע לגיטו שאבלי. הילדים הפתיעו את כל דרי הגיטו בכשרונותיהם. הבכור בן ה- 8, כבר ידע היטב חלק מהש"ס ופתר בעיות קשות בחשבון. אךהם הוצאו בידי התליינים ב"אקציית הילדים" ונרצחו..."
קושידאר
"...הליטאים היו עורכים לעצמם משחקי שעשוע ו"הצגות" בהם היו צופים הנוצרים של העיירה, משולהבים ומוחאים כפיים. כך הם סחבו יום אחד את רוב העיירה, ר' דוד-אהרון יפה, בזקנו דרך חוצות העיר עד שנפח נשמתו – והליטאים צוהלים משמחה...".
קלם
"...ב- 29.7, ריכזו הליטאים את כל היהודים והעבירו אותם ברגל לאחוזת גרוסבסק ושם נרצחו ליד בורות מוכנים. רבים הושלכו חיים לתוך הבורות, תוך אמירה שחבל לבזבז כדור על יהודי. בקבוצה האחרונה הובאו אנשי הישיבה וראשי הישיבות: ר' דניאל מובשוביץ, ר' גרשון מיאדניק, ר' שלמה פיאנקו ובראשם הרב קלמן ביינישביץ. הרב ביינישביץ נורה אחרון, ובמהלך מעשה הרצח נאלץ לעמוד על ברכיו ליד הבור ולצפות בחיסול בני עדתו..."
רדוילישוק
"...כבר עם כניסת הגרמנים התארגנו הליטאים והחלו להתעלל ביהודים. בין היתר, היו תופסים יהודים חרדים ומאלצים אותם לאסוף בכיפותיהם צואה ברחובות ולשים את הכיפה עם הצואה על הראש. פרט להתעללויות "הרגילות", ארגנו הליטאים גם "הצגות פומביות". יום אחד הם הביאו קבוצה גדולה של יהודים אל "שדרות החופש", הרחוב הראשי בעיר, והחלו "לאמן" את היהודים בתרגילי-התעמלות שונים. ציוו עליהם להביא מים ולשפוך אותם איש על רעהו, לרכב אחד על השני ולהטוטי שטן אחרים.
הם נטלו את רבה של העיר, ר' יצחק בגון, גזזו חלק מזקנו ושמו בכיס העליון של מעילו, כממחטת-נוי. מאות רבות של ליטאים עמדו מסביב וצפו בהנאה במחזה. כעבור שבוע נרצח הרב עם 300 הנרצחים הראשונים של העיירה..."
רמיגולה
רמיגולה "...הליטאים נטלו בעיקר לרבה של העיירה, הרב זיסל שטיינפלד. הם קשרו אותו לעגלה, כאשר גופו נמשך מאחורי העגלה על אבני הרחוב, כך גררו אותו בחוצות העיירה והתעללו בו עד אשר נפח את נשמתו..."
שירווינט
"...כבר עם כניסתם של הגרמנים החלו הליטאים להשתולל ולהתעלל ביהודי העיירה. תחילה הם הציתו את שלושת בתי-הכנסת שהיו בעיירה. מבית-הכנסת האמצעי ובית-המדרש של הרב, הוציאו את ספרי התורה ואת המגילות ופרשו אותם בחוצות העיר למרמס. את הרב הישיש, ר' אברהם-לייב גרסבארד, ואת חתנו, הרב ר' זונדל קרוק, השליכו לתוך הלהבות והם נשרפו חיים בתוך להבות בית-המדרש..."
"הנדר"
ה' ינקום את דמם של רבני ליטא הזכים והטהורים אשר נרצחו באכזריות כה רבה בידי בני הבליעל הליטאים ימ"ש.
